האתר המשפחתי של בית ח'לסצ'י נמצא בהליכי בנייה. אנא שילחו אלי תמונות * כתובות* דואר אלקטרוני* טלפונים* הודעות * סיפורים* שירים  
י"א במר-חשוון יום פטירתה של רחל אמנו זיע"א

חויות מהאזכרה של דוד ישראל

כתב שלמה חלוץ

זה היה יום גשום מלא בברקים ורעמים. הרבה כלי רכב הצטופפו על הכבישים ולפני כל רמזור עמד טור ארוך של רכבים בפקק ענק. בכל זאת הספקתי להגיע לפני תפילת מעריב. בחדר האורחים ישבו גברים מכל הגילים שכנים קרובי משפחה ומכרים של דוד ישראל אללה ירחמו.

דוד ישראל ומשפחתו
דוד ישראל ומשפחתו

ובכן היו שם עדנה בן-סימון - בתו של הדוד ישראל ז"ל, בעלה ושתי בנותיה , פרופ' יעקב גבאי מתל אביב ורעייתו הגב' ספי גבאי

ועוד שכנים וידידים רבים, ובפינת הנשים ישבו אלמנתו של ישראל וילדיה יחד עם עוד נשים וטף (שיסלחו לי על כך שאיני זוכר את שמותיהם). הרביתי שיחה עם עדנה ויחד ניסינו להעלות חוויות ילדות משותפות. מעטות ככל שהיו חוויות אלו, חשתי בגעגועיה הרבים לראות את כל המשפחה שוב יחד.

והנה נפתחה הדלת ואל הבית נכנס סוף סוף קרוב משפחה שאני מכיר. מיד קמתי והתחבקנו. זה היה סלמן חלסצ'י בן דוד התאום המשפחתי שלי: סבא אליהו שלנו וסבא שלו הם אחים. כלומר הוא בן דוד שני שלי וגם שלכם כמובן(מה שקרוי באנגלית second cousin ).

את סלמן ומשפחתו היפה הכרתי לפני כשנה בביקור שלא אשכח לעולם, ביקור שסחף אותי לגמרי לתוך העולם הקסום של בית חלסצ'י, עולמם של אבא זיע"א ושל הדור הצ'פלאווי, עולם שהכרתי מסיפורי אבא עוד בהיותי ילד. איני רוצה כרגע להרבות את הדיבור על הביקור ההוא (כי זהו סיפור בפני עצמו), אך ברור שיצאתי מביתו של בן דוד זה, אדם אחר ממה שהייתי כאשר נכנסתי לשם. כך גם הרגישה מרגלית אשתי שנתלוותה אלי באותו ערב. על אותו ביקור ארחיב פעם את הדיבור בהזדמנות

סיפוריו של סלמן על אודות המשפחה ועל תולדותיה של הקהילה היהודית בעירק מבוססים על נסיון אישי, חוויות וידע רב ומעמיק. דבריו השרו עלינו אוירה כל כך מיוחדת ובזכותו היה לכולנו מפגש נעים ומהנה, שהשרה עלינו מין חמימות כזו בלב. נסיון חייו המיוחד והידע הרב שרכש לא יסולה בפז וראוי מאד שבני משפחה אחרים ידעו עליו. זהו לא רק ידע אלא מסר מיוחד שמצליח לפרוט על נימי נשמתו של כל אחד מאיתנו ולחבר אותנו חזרה יחד למשפחה אחת גדולה. ברור כי תולדות בית כלסצ'י והקהילה היהודית של הצ'יפל ראויים וזכאים להכתב בספר וטוב אם סלמן יחשוב על כך ברצינות אך לא רק זאת אלא גם זאת: העובדה שיש אדם אשר יש ביכולתו ובכישרונו המיוחד לשבת ולספר את הסיפור לפני בני ובנות המשפחה חשובה אלף מונים מכתיבת ספר ! זה מה שמצליח לתת את החוויה שאליה אני מתגעגע כל הזמן, החוויה הכמעט הבלתי אפשרית ...הנס הגדול של חיבור וחזרה לחיק המשפחה. ומעטים ככל שהיינו, כולנו הרגשנו בכך והתרגשנו כאשר הוא דבר אלינו.

מי יתן וירבו מפגשים כאלה אבל רק בשמחות כמובן. לבסוף הצעתי לו טור מיוחד באתר המשפחתי ואני תקווה שהוא לא סרב להצעתי.

בין התפילות הספקתי להכיר את שני בניו הקטנים של דוד ישראל ואת כשרונותיהם.

לאחר מכן נערכה סעודת מצווה על שולחן ארוך ועליו מכל טוב, מעשה ידיה של אלמנתו של דוד ישראל להתפאר, מטעמים מכל טוב, אוכל עירקי וסושי ועוד מאכלים מהמזרח הרחוק עטרו את השולחן ומי שלא היה הפסיד.

אחרי הארוחה ישבנו ושוחחנו ארוכות על כל כך הרבה נושאים כולל הסיפור שלדוד ישראל היה עוּד שהוא ניסה עליו את כוחו בנגינה. לאחר תפילת מעריב הגיעו בני דודינו סלים מירושלים והמפגש אתם היה מאד משמח. היה גם דני רונן בנה של הדודה מרסל וכולנו שוחחנו בענין רב על המשפחה.

היה כדאי להיות שם לשמוח ובשמחה זו גם לנחם את האבלים.

בברכת שבוע טוב

שלמה
אל הדף הבא בחזרה לדף הבית בחזרה לדף הקודם